פסק-דין בתיק בג"ץ 6689/12

השופטת ד' ברק-ארז:

1.        בתאונת דרכים שבה היו מעורבים שני נהגים מצא את מותו אדם שלישי. תחילה, הועמדו השניים לדין באשמת הריגה. בעקבות התקדמותם של ההליכים בתיק, ולאחר שבית המשפט שדן בעניין הפנה את תשומת ליבה של התביעה לקשיים הנוגעים להוכחת האשמה שיוחסה לנאשמים, החליטה המדינה על עריכת הסדר טיעון עם השניים. הסדר הטיעון הוביל להגשת כתב אישום מתוקן המייחס לנהגים עבירות קלות יותר - לאחד מהם עבירה של גרם מוות ברשלנות ולאחר עבירות נהיגה לא תוצאתיות. האם הסדר הטיעון נעשה כדין - הן בהיבט ההליך שקדם להחלטה עליו והן לגופו של עניין? זוהי השאלה שהונחה בפנינו על-ידי העותרים, בני משפחתו של המנוח, קורבן התאונה.

עיקרי התשתית העובדתית והעתירה

2.        ביום 28.4.2010 אירעה תאונת דרכים בכביש עוזי נרקיס בירושלים אשר הובילה למותו של המנוח סלאח ראפת ז"ל (להלן: המנוח), שנהג במקום בקטנועו. בפועל, המנוח נפגע על-ידי רכב שבו נהג המשיב 3, יונתן הריס (להלן: הריס), אך זאת לאחר שהמשיב 4, מאור אדרי (להלן: אדרי) חלף במקום ברכבו והשפיע בכך על מהלכו של האירוע. בגינו של אירוע זה הוגש כנגד הריס ואדרי כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים, באופן שידע מעלות ומורדות כמפורט להלן (ת"פ 19465-11-10, סגן הנשיא צ' סגל).

3.        כתב האישום המקורי בגין אירוע זה הוגש ביום 10.11.2010 כנגד הריס בלבד, ובו יוחסה לו עבירת הריגה (לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977) וכן עבירות לפי תקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה). בהמשך, ביום 27.4.2011 תוקן כתב האישום בפעם הראשונה והוסף בו כנאשם גם אדרי. בשלב זה, יוחסו לשניהם אותן עבירות - הריגה, וכן ארבע עבירות לפי תקנות התעבורה. על פי האמור בכתב האישום המתוקן, בליל האירוע נסעו הריס ואדרי במהירות מופרזת בשני רכבים, תוך שאינם שומרים על מרחק זה מזה, עוקפים זה את זה ומנהלים ביניהם מעין מרוץ. השניים נסעו במהירות העולה על 107 קמ"ש בכביש בו המהירות המותרת היא 60 קמ"ש. בשלב זה הבחין אדרי בקטנוע עליו ישב המנוח בצד הדרך והאיץ את מהירות נסיעתו על מנת לא לפגוע בו. בעקבות כך הבחין גם הריס בקטנוע ובלם את רכבו, אך התנגש בו בעוצמה וכתוצאה מכך מת המנוח במקום.

4.        במהלך ניהול משפטם של שני הנהגים, ולאחר שהתנהלו מספר ישיבות הוכחות שבהן נשמעו עדי התביעה ועדי ההגנה, סברה התביעה כי תתקשה להוכיח חלק מן העובדות שהופיעו בכתב האישום, ובכללן אלה הנוגעות ל"השתוללות על הכביש" שנטענה ביחס להריס ואדרי. חשש זה נבע, בין השאר, מכך שבמהלך הדיון שהתקיים ביום 5.2.2012, הפנה בית המשפט המחוזי את תשומת לב התביעה לקיומם של קשיים כאמור. 

5.        לרקען של הערות בית המשפט ובדיקה נוספת של הפרקליטות הוצע לאדרי והריס להגיע להסדר טיעון, באופן שיוביל להגשת כתב אישום מתוקן חדש - כך שלהריס תיוחס העבירה של גרם מוות ברשלנות ואילו לאדרי תיוחסנה עבירות נהיגה, ללא קשר לתוצאה הקטלנית.

6.        חשוב לעמוד על סדר המועדים הרלוונטיים לעריכתו של הסדר הטיעון, כפי שנפרס בתגובה המקדמית שהוגשה על-ידי המדינה: ביום 15.2.2012 הוחלט בפרקליטות מחוז ירושלים כי יש מקום להגיע להסדר טיעון בעניינם של הנאשמים. בהמשך לכך, שוחח הפרקליט המטפל בתיק בו ביום עם שניים מאחיו של המנוח והודיע להם על ההחלטה העקרונית שהתקבלה. הללו הביעו את אי-שביעות רצונם מן ההחלטה ועמדתם הובאה בפני פרקליטת המחוז, אשר החליטה כי ההחלטה תישאר בעינה. כבר למחרת היום הודיעה המדינה לבית המשפט על ההסכמה שהתגבשה, וביום 19.2.2012 הוצג הסדר הטיעון בפני בית המשפט. באותו מועד ניתנה הכרעת הדין בעניינם של הנאשמים, על יסוד כתב האישום המתוקן וההודאה בו.

7.        עונשו של אדרי נגזר גם הוא באותו מועד - מאחר שהייתה הסכמה בין התביעה לבינו בנוגע לעונש, ובית המשפט המחוזי אימץ הסכמה זו. בהתאם לכך, נגזרו על אדרי 11 חודשים של פסילת רישיון נהיגה (בפועל), מהם קוזזו שלושה חודשים בגין פסילת הרישיון המינהלית שהושתה עליו בעקבות התאונה, וכן חודשיים של פסילת רישיון נהיגה על תנאי, בתנאי שלא יעבור בתוך שנתיים עבירות דומות לאלו שבהן הורשע. גזירת עונשו של הריס, שלו יוחסה העבירה החמורה יותר נותרה תלויה ועומדת, לנוכח אי-ההסכמה בין הצדדים והחלטתה העקרונית של הפרקליטות לדרוש בעניינו עונש מאסר בפועל.

8.        החלטתה של הפרקליטות להגיע להסדר טיעון ובגדרו להגיש כתב אישום מתוקן נגד הנהגים היא שעומדת ביסוד העתירה הנוכחית שהוגשה על-ידי בני משפחתו של המנוח, קורבן התאונה.

9.        העתירה תקפה את הסדר הטיעון שהושג בשני מישורים - המישור הפרוצדוראלי והמישור המהותי. במישור הפרוצדוראלי - טענו העותרים כי הליך גיבושו של הסדר הטיעון לא עמד באמות המידה שקובע לכך חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 (להלן: חוק זכויות נפגעי עבירה) בשים לב לכך שהפנייה אל בני המשפחה נעשתה ברגע האחרון ומבלי שנפרסה בפניהם התמונה המלאה. במישור המהותי - תקפו העותרים את ההחלטה וטענו כי היא בלתי סבירה, אינה מייחסת את המשקל המתאים לפגיעה הקשה במנוח ובמשפחתו.

מהלך הדיון בפנינו

10.      בדיון הראשון שהתקיים בפנינו ביום 6.3.2013 הבענו בפני המשיבים את אי-שביעות רצוננו מאופן ניהולו של הטיפול בהסדר הטיעון בכל הנוגע לזכויותיהם של בני משפחת המנוח, קורבן העבירה - כאשר ההודעה על ההסדר לבני המשפחה ניתנה "ברגע האחרון" ממש וללא הצגה רחבה ומכבדת של ההסדר. כן ציינו בפני העותרים כי בעניינו של אדרי, שכאמור עונשו כבר נגזר במועד הגשת העתירה, קיים לכאורה מעשה עשוי. בעקבות הערותינו ועל דעת הצדדים הסכימו העותרים למקד את טענותיהם בעניינו של הריס, שדינו טרם נגזר. עוד הוסכם כי פרקליטות מחוז ירושלים תבוא בדברים עם בני משפחת המנוח וכן תשקול את הסדר הטיעון בכל הנוגע להריס (כאמור בהחלטתנו מיום 6.3.2013).

11.      הודעתה המעדכנת של הפרקליטות באשר לטיפול בנושא הוגשה ביום 2.6.2013. על-פי האמור בהודעה זו, התקיימה פגישה עם בני משפחת המנוח ביום 14.4.2013 ובה נפרסה בפניהם השתלשלות העניינים בתיק. אחת מתוצאותיה של הפגישה הייתה הודעה מטעם המדינה לבית המשפט המחוזי במסגרתה ביקשה המדינה להציג בפני בית המשפט מכתב שנכתב על-ידי אחות המנוח כראיה לעניין עונשו של הריס, וכן בקשה של המדינה לאפשר לאביו של המנוח להציג בעל-פה בפני בית המשפט המחוזי את טענותיו לעניין עונשו של הריס. בהמשך לכך, ביום 17.4.2013 הודיע הריס כי הוא מסכים להצגת עמדת המשפחה בפני בית המשפט המחוזי אף בעל-פה, ובו ביום נתן בית המשפט המחוזי החלטה לפיה "לכשיוסר צו המניעה ייקבע דיון במהלכו ניתן יהיה לשמוע את עמדת נציג משפחת המנוח".

12.      עם זאת, לגופם של דברים, לא שינתה הפרקליטות את עמדתה, משום שלשיטתה הסדר הטיעון מוצדק בשים לב למצב הראיות בתיק, כפי שהתחוורו הדברים במהלך הדיון בפני בית המשפט המחוזי.

13.      העותרים מצידם הגישו את תגובתם להודעה המעדכנת של הפרקליטות ובה הוסיפו לעמוד על כך שהסדר הטיעון שהוחלט עליו הוא פסול לגופו, ולכן אין די בצעדים שננקטו לשיפור ההליך כדי להסיר פסול זה.

14.      העותרים הדגישו הדגשה יתרה את העובדה שהסדר הטיעון הושג בשלב מתקדם ביותר של ההליך - לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות בתיק. בנסיבות אלה, נטען מטעמם כי "לא היתה כל מניעה להותיר את האישום בתוקפו... ולהותיר לבית המשפט את הזכות להחליט באיזו עבירה להרשיע ואיזה עונש להטיל". טיעון זה של העותרים התבסס על סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אשר על פיו רשאי בית המשפט ממילא להרשיע נאשם גם בעבירה אחרת שהוכחה בפניו, אם הייתה לנאשם הזדמנות הוגנת להתגונן מפניו. לפיכך, לטענת העותרים, לא נדרש תיקון של כתב האישום ולא נדרש הסדר טיעון.

15.      יצוין כי בתשובה לשאלותינו בדיון שנערך בפנינו השיב בא-כוח המדינה כי ההחלטה על הסדר הטיעון הייתה מבוססת על כך שהפרקליטות אמנם הגיעה לכלל דעה שקיימים קשיים ראייתיים בכל הנוגע לעבירת ההריגה, וסברה כי ניתן לייעל את הדיון על-ידי הגעה להסדר טיעון, תוך שהיא מוסיפה להתייחס לאירוע בחומרה ומבקשת להטיל על הריס עונש של מאסר בפועל.

הכרעתנו